אם יש דבר שכולנו יכולים להסכים עליו, מכל קצווי העולם, ללא קשר למצבנו הסוציואקונומי, ללא קשר למידת האמונה שלנו בבורא עולם או אי האמונה.. הוא שיש לנו תודעה.
איך אנו יודעים שיש לנו תודעה?
כי אנחנו חושבים, מהרהרים, מדמיינים. כשאנו חושבים או מדמיינים, אנו חושבים במילים, בתמונות. וכל אלו יחד מהווים את התודעה.
התודעה היא שדה עצום ללא גבולות של חשיבה. היא אינסופית ולכן אם אנו ערים לה, אנו מבינים שהחשיבה שלנו היא ללא גבולות. אנו יכולים לחשוב על כל דבר ואין בתודעה שלנו שום צמצום.
אפשר להבין זאת כשאנו קוראים ספר שמאוד מעניין אותנו ואנחנו ממש נכנסים אליו, לדמויות, למקומות. אנו מהלכים יחד עם הדמויות, חווים את החוויות שלהן, בוכים, צוחקים. למעשה, ברגעים האלה, התודעה שלנו מטיילת במרחבי העלילה של הספר. התודעה אינה מבדילה בין מציאות לדמיון ולכן היא חווה את הדברים כאילו הם קורים ברגע ההווה.
ההבנה שהתודעה שלנו חסרת גבולות וניתנת ל"עיצוב" מאפשרת לנו להיות מסוגלים להשפיע על חיינו באופן המיטבי ביותר.
דוגמה נוספת, היא ילדים שרואים או משחקים במשחקים אלימים. הילד נכנס לתוך הדמות וחווה את מידת האלימות שלה כלפי שאר הדמויות במשחק , בסיפור או בתכנית. התודעה שלו מתהלכת במקום הזה ובגיל הצעיר, ללא הבנה מעמיקה, היא גם אינה מבדילה בין דמיון למציאות. היא חווה זאת במלוא העוצמה. ההוכחה לכך היא התגובה של הילד לאחר סיום המשחק בו הוא מראה סימני כעס, אי שקט ולפעמים אלימות.
התודעה שלו והגוף שלו חוו את המציאות הזו והיא נמצאת ברטט של הגוף ולכן גם משפיעה עליו.
מאחר ולתודעה שלנו אין גבול והיא אינה מבדילה בין דמיון למציאות, מכאן שאנו מסוגלים לעצב את חיינו באופן המיטבי לנו.
התמונה לקוחה מתוך האתר של ד"ר שגב
איך אנו יודעים שיש לנו תודעה?
כי אנחנו חושבים, מהרהרים, מדמיינים. כשאנו חושבים או מדמיינים, אנו חושבים במילים, בתמונות. וכל אלו יחד מהווים את התודעה.
התודעה היא שדה עצום ללא גבולות של חשיבה. היא אינסופית ולכן אם אנו ערים לה, אנו מבינים שהחשיבה שלנו היא ללא גבולות. אנו יכולים לחשוב על כל דבר ואין בתודעה שלנו שום צמצום.
אפשר להבין זאת כשאנו קוראים ספר שמאוד מעניין אותנו ואנחנו ממש נכנסים אליו, לדמויות, למקומות. אנו מהלכים יחד עם הדמויות, חווים את החוויות שלהן, בוכים, צוחקים. למעשה, ברגעים האלה, התודעה שלנו מטיילת במרחבי העלילה של הספר. התודעה אינה מבדילה בין מציאות לדמיון ולכן היא חווה את הדברים כאילו הם קורים ברגע ההווה.
ההבנה שהתודעה שלנו חסרת גבולות וניתנת ל"עיצוב" מאפשרת לנו להיות מסוגלים להשפיע על חיינו באופן המיטבי ביותר.
דוגמה נוספת, היא ילדים שרואים או משחקים במשחקים אלימים. הילד נכנס לתוך הדמות וחווה את מידת האלימות שלה כלפי שאר הדמויות במשחק , בסיפור או בתכנית. התודעה שלו מתהלכת במקום הזה ובגיל הצעיר, ללא הבנה מעמיקה, היא גם אינה מבדילה בין דמיון למציאות. היא חווה זאת במלוא העוצמה. ההוכחה לכך היא התגובה של הילד לאחר סיום המשחק בו הוא מראה סימני כעס, אי שקט ולפעמים אלימות.
התודעה שלו והגוף שלו חוו את המציאות הזו והיא נמצאת ברטט של הגוף ולכן גם משפיעה עליו.
מאחר ולתודעה שלנו אין גבול והיא אינה מבדילה בין דמיון למציאות, מכאן שאנו מסוגלים לעצב את חיינו באופן המיטבי לנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה